מייסד האיקידו
מוריהיי אואשיבה 1883 - 1969 מייסד האיקידו, מוריהיי אואשיבה, נולד ב-14 בדצמבר בשנת 1883, למשפחת חקלאים באזור "טנבה" שב"ואקאיאמה". הוא היה בן יחיד למשפחה בעלת 5 ילדים. מאביו ירש החלטיות, נחישות ועניין בעניינים ציבוריים, ומאימו התעניינות עזה בדת, שירה ואומנות. בילדותו, מוריהיי היה חלש וחולני, דבר שגרם לו להעדיף להישאר בבית בקריאת ספרים מאשר לשחק בחוץ. הוא אהב להאזין לאגדות ומעשי ניסים של קדושים, והיה מוקסם מטקסים בודהיסטים מסתוריים. הייתה תקופה בה חשב להיות איש דת בודהיסטי. כדי להפסיק את החלומות בהקיץ של בנו, אביו היה מספר לו סיפורים על הסבא הגדול שלו "קיציאימון", שנחשב לאחד הסמוראים החזקים בזמנו, ועודד אותו ללמוד האבקות "סומו" ושחיה. מוריהיי התחזק ולאחר מקרה שבו אביו הותקף והוכה ע"י חבורה של בריונים שנשכרה ע"י יריב פוליטי, הבין את הצורך להיות חזק. הלימודים בבית הספר שיעממו את מוריהיי שחיפש מוצא מעשי לאנרגיות שלו. הוא ניסה מספר עבודות ותקופה קצרה ניסה להיות סוחר, עד שהבין שיש לו משיכה לאומנויות הלחימה. הוא נהנה מאוד מלימודי ג'יוג'יצו בסגנון "קיטו" ואומנות החרב בסגנון "שינקאגה". אך לרוע המזל התקפה חזקה של מחלת "בריברי" החזירה אותו הביתה. מוריהיי הבריא בזמן מלחמת רוסיה-יפן, ובשנת 1903 החליט להתגייס לצבא, אך בשל קומתו הנמוכה הוא לא התקבל. הוא היה מאוד מאוכזב והלך ישר ליער וניתלה על עצים במטרה להאריך את גופו. בניסיון השני הוא התקבל לחיל הרגלים. הוא הרשים מאוד את מפקדיו שהמליצו עליו לאקדמיה הצבאית, אך בשל סיבות שונות הוא סירב והשתחרר מהצבא. |
|
מוריהיי חזר הביתה לחווה. הוא התחזק מאוד בזמן שירותו הצבאי, והיה להוט להמשיך באימונים. אביו בנה דוג'ו בחווה והזמין מורה מפורסם לגיוגיטסו "טאקאקי קיואיצי" להדריך אותו. בתקופה הזאת אואשיבה הצעיר הלך והתחזק ומצא שיש לו כישרון גדול. באותה תקופה הוא התחיל להתעניין גם בפוליטיקה ובאביב של 1912, בגיל 29, הוא עבר עם משפחתו לשממה של "הוקאידו". לאחר כמה שנים של מאבק, הכפר הקטן החל לשגשג. אואשיבה נהיה מאוד שרירי, והכוח בידיו נהיה לאגדה. בתקופה הזאת בהוקאידו, הוא פגש את "סוקאקו טאקדה", אמן ב"דאיטוריו איקי ג'וטסו". לאחר הפגישה בא הבין שהוא לא משתווה לו, אואשיבה נראה כמי ששכח הכול והתמקד באימונים. לאחר כחודש הוא בנה דוג'ו והזמין את טאקדה לגור שם, אשר נענה בחיוב. בעקבות שמועות על מחלתו של אביו,אואשיבה מכר את רוב רכושו והשאיר את הדוג'ו לטאקדה. הוא החליט לא לחזור להוקאידו. בדרכו חזרה מתוך דחף הוא עצר ב"איאבה", המרכז של הדת החדשה "אומוטה קיו". שם הוא פגש את ראש השיטה "דיגוצי אוניסאבורו". מוקסם מאיאבה ודיגוצי הוא נישאר למשך 3 ימים נוספים וכשהגיע הביתה מצא כי היה רחוק במשך זמן רב מידי ואביו ניפטר. אואשיבה לקח את מות אביו מאוד קשה. הוא החליט למכור את כל אדמות המשפחה, לעבור לאיאבה וללמוד אומוטה. במשך 8 השנים הבאות אואשיבה למד עם דיגוצי אוניסאבורו, לימד בודו ועמד בראש מכבי האש המקומי. |
 |
|
|
כפציפיסט ,דגוצי היה תומך בהתנגדות לא אלימה ופירוק העולם מנשק. אמירה מפורסמת שלו הייתה "חימוש ומלחמה הם אמצעים בהם בעלי ההון מרוויחים, בזמן שהעניים סובלים". מסקרן שאדם בעל טבע כזה יהיה קרוב כל כך לאומן לחימה כמו אואישיבה. אולם לא לקח לדגוצי הרבה זמן להבין שמטרתו של אואשיבה על פני האדמה הייתה "ללמד את המשמעות האמיתית של בודו: להביא סוף ללחימה ולמחלוקת." הלימוד של "אומוטה קיו" וההתחברות עם אוניסבורו השפיעו עמוקות על חייו של אואשיבה. הוא הצהיר פעם כי בעוד שסוקאקו טאקדה פתח את עיניו למהות של בודו, ההארה באה מהחוויות שעבר באומוטה קיו. בסביבות גיל 40 (בסביבות 1925), היו לאואשיבה מספר חוויות רוחניות שהשפיעו עליו מאוד עד שחייו והאימונים שלו השתנו לעד. הוא הבין שהמטרה האמיתית של בודו היא אהבה המטפחת את כל היצורים.
|
|
בשנת 1927, דגוצי אוניסבורו עודד את אואשיבה להיפרד מאומוטה קיו ולצאת לדרכו שלו. הוא שמע בעצתו ועבר לטוקיו. חסידיו של אואשיבה גדלו והוא פתח דוג'ו רשמי ברובע "אושיגומה" בטוקיו וקרא לו "קובוקאן" (במקום עומד היום הומבו דוג'ו). בזמן בניית הדוג'ו , הרבה מורים בעלי דרגות גבוהות באומנויות לחימה אחרות, לדוגמא "קנו ג'יגורו" (מייסד הג'ודו) באו לבקר. הם התרשמו מאוד ושלחו את התלמידים שלהם ללמוד אצל אואשיבה. בשנת 1931, ה"קובוקאן" היה מוכן. בתקופה הזאת הצטרפו תלמידים כמו "שיאודה גוזו", "שיראטה רינג'ירו" ועוד לדוג'ו. עד לפריצת מלחמת העולם השנייה, אואשיבה היה מאוד עסוק בללמד בקובוקאן ובנוסף לימד שיעורים מיוחדים באקדמיות צבאיות ומשטרתיות. במשך 10 השנים הבאות, אואשיבה הלך והתפרסם יותר ויותר.
|
 |
|
בשנת 1942 הוא התגעגע לחזור לחיי הכפר ולחקלאות. הרבה פעמים אמר "בודו וחקלאות הם אחד". המלחמה רוקנה את קובוקאן. עייף מחיי העיר הוא השאיר את קובוקאן בידיו של בנו קישומארו ועבר לחבל "איבראגי" לכפר "איוומה". שם הוא בנה דוג'ו ואת מקדש האיקידו. איוומה נחשבת בידי רבים למקום הולדתו של האיקידו המודרני "דרך ההרמוניה". לפני המעבר השיטה נקראה איקי-ג'וטסו ולאחר מכן איקי-בודו, עדיין ביסודה אומנות לחימה ופחות דרך רוחנית. מאז 1942(שהשם איקידו נהיה לשם הרשמי) ועד 1952 אואשיבה גיבש את הטכניקות והשלים את הפילוסופיה של איקידו. אחרי המלחמה, איקידו גדל במהירות בקובוקאן (הנקרא כיום הומבו דוג'ו) תחת ההדרכה של קישומארו אואישיבה. מוריהיי אואשיבה התפרסם כ"או-סנסאי" (המורה הגדול). הוא גם קיבל הרבה עיטורי כבוד מהממשלה היפנית. עד סוף ימיו או-סנסאי עידן ושיפר את הדרך ולעולם לא הפסיק להקדיש את עצמו לאימונים מפרכים.
בתחילת אביב 1969,או-סנסאי חלה ואמר לבנו קישומארו "אלוהים קורא לי....". לבקשתו הוא הוחזר הביתה כדי להיות ליד הדוג'ו. ב-15 באפריל מצבו נהיה קריטי ובזמן שתלמידיו באו להיפרד מימנו הוא נתן את ההוראות האחרונות. "איקידו הוא בשביל כול העולם. אל תתאמנו בשביל סיבות אנוכיות, אלא בשביל כל האנשים בכל מקום". מוקדם בבוקר של אפריל 26 בשנת 1969 או-סנסאי בן 86 לקח את ידו של בנו, חייך ואמר"תידאג לדברים" וניפטר. האפר של או-סנסאי נקבר במקדש המשפחתי בטנבה. בכל שנה נערך טקס זיכרון באפריל 29 במקדש האיקידו באיוומה. |
